Chap. 13
1
א מִצְוַת עֲשֵׂה לַעֲשׂוֹת כֹּל מִנְחָה כְּמִצְוָתָהּ הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה:
2
ב וְכֵיצַד עֲשִׂיַּת חֲבִיתֵי כֹּהֵן גָּדוֹל. מֵבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם וּמַקְדִּישׁוֹ וְחוֹצֵהוּ בַּחֲצִי עִשָּׂרוֹן שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהִיא קְרֵבָה חֶצְיָן אֵינָהּ מִתְקַדֶּשֶׁת לְחֶצְיָן. וּמֵבִיא עִמָּהּ שְׁלֹשֶׁת לוֹגִין שֶׁמֶן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו־יד) 'בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה' לְהוֹסִיף לָהּ שֶׁמֶן כְּנִסְכֵּי הַכֶּבֶשׂ. וּבוֹלֵל הַסֹּלֶת בְּשֶׁמֶן וְחוֹלְטָהּ בְּרוֹתְחִין. וְלָשׁ מִכָּל חֲצִי עִשָּׂרוֹן שֵׁשׁ חַלּוֹת. נִמְצְאוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת:
Kessef Michneh (non traduit)
(א־ב) מצות עשה לעשות כל מנחה וכו' וכיצד עשיית חביתי כ''ג וכו'. בפרק התכלת (דף נ':) תנן חביתי כ''ג לא היו באים חצאים אלא מביא עשרון שלם וחוצהו ומקריב מחצה בבקר ומחצה בין הערבים. ובפ' שתי מדות (דף פ''ז) תנן חצי עשרון מה היה משמש שבו היה מודד חביתי כ''ג מחצה בבקר ומחצה בין הערבים ובגמרא ורמינהי חביתי כ''ג לא היו באים חצאים אלא מביא עשרון שלם וחוצהו אמר רב ששת מאי מודד נמי דקתני מחלק ובפ''ק דמנחות (דף ח') גרסינן חביתין של כ''ג ר' יוחנן אמר אינה קדושה לחצאין ורבי אלעזר אמר מתוך שקריבה לחצאין קדושה לחצאין א''ר אחא מ''ט דר''י אמר קרא מנחת תמיד מחציתה בבקר הבא מנחה ואח''כ חציה ופסק כר''י. ומ''ש ומביא עמה ג' לוגין שמן שנאמר בשמן תעשה וכו'. בפ' התכלת (דף נ''א). ומ''ש ובולל הסולת. משנה פרק אלו מנחות (דף ע''ד:) חלות בוללן [דברי רבי] וחכ''א הסולת וידוע דהלכה כחכמים. ומ''ש וחולטה ברותחין. כך פירשו בת''כ מורבכת: ולש מכל חצי עשרון שש חלות נמצאו י''ב חלות. בפרק אלו מנחות (דף ע''ו) תנן חביתי כ''ג שהם באות י''ב וקאמר בגמ' דאתיא חוקה חוקה מלחם הפנים:
3
ג וְאַחַת אַחַת הָיוּ נַעֲשׂוֹת. וְכֵיצַד עוֹשֶׂה. מְחַלֵּק הַשְּׁלֹשָׁה לוֹגִין בִּרְבִיעִית שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. רְבִיעִית לְכָל חַלָּה. וְאוֹפָהּ הַחַלָּה מְעַט וְאַחַר כָּךְ קוֹלֶה אוֹתָהּ עַל הַמַּחֲבַת בִּשְׁאָר רְבִיעִית הַשֶּׁמֶן שֶׁלָּהּ. וְאֵינוֹ מְבַשְּׁלָהּ הַרְבֵּה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו־יד) 'תֻּפִינֵי' בֵּין בָּשֵׁל וְנָא:
Kessef Michneh (non traduit)
ומ''ש ואחת אחת היו נעשות. נראה דטעמא משום דיליף מלחם הפנים. ומ''ש וכיצד עושה מחלק הג' לוגין ברביעית שבמקדש רביעית לכל חלה. בפרק שתי מדות (דף פ''ח:). ומ''ש ואופה החלה מעט ואח''כ קולה אותה וכו'. בפרק התכלת (דף נ':) אתמר חביתי כ''ג כיצד עושים אותם ר' חייא בר אבא א''ר יוחנן אופה ואח''כ מטגנה ורב אסי א''ר חנינא מטגנה ואח''כ אופה א''ר חייא בר אבא כוותיה דידי מסתברא תופיני תאפנה נא וכו' רבי אומר תאפנה נאה ר' יוסי אומר תאפנה ריבה אית ליה נא ואית ליה נאה. ופירש''י תאפנה נאה בשעת אפייתה בתנור תהא נאה ואם מטגנה תחלה הרי היא שחורה מן השמן ומן המחבת. תאפנה נא בשעת אפייתה תהא נא כמו אל תאכלו ממנו נא כלומר בכך תהא מבושלת קצת ואינה מבושלת כל צרכה והיינו טיגון בהא מודו כ''ע דתרוייהו בעינן כדכתיב על מחבת בשמן וכתיב תופיני עכ''ל. ורבינו נראה שהוא מפרש הא דא''ר יוסי תאפינה ריבה אית ליה נא ואית ליה נאה היינו לומר דמדכתיב תופיני תאפנה חד לומר שתאפה נא כלומר שלא יאפה אותה אלא קצת וזהו שכתב ואופה החלה מעט ואינו מבשלה הרבה וכן דורש שתאפה קודם הטיגון וזהו שכתב ואח''כ קולה אותה ופסק כר''י משום דנימוקו עמו וגם הכא מסתבר טעמיה:
4
ד * וְאַחַר כָּךְ חוֹלֵק כָּל חַלָּה וְחַלָּה לִשְׁנַיִם בְּאֹמֶד. כְּדֵי שֶׁיַּקְרִיב הַחֵצִי בַּבֹּקֶר וְהַחֵצִי בָּעֶרֶב וְלוֹקֵחַ הַחֲצָיִים וְכוֹפֵל כָּל אֶחָד מֵהֶן לִשְׁנַיִם וּפוֹתֵת עַד שֶׁתִּמָּצֵא כָּל פְּתִיתָה כְּפוּלָה לִשְׁנַיִם. וּמַקְרִיב הַחֲצָיִין עִם חֲצִי קֹמֶץ לְבוֹנָה בַּבֹּקֶר וְהַחֵצִי הַנִּשְׁאָר עִם חֲצִי קֹמֶץ לְבוֹנָה בָּעֶרֶב. וְאִם הָיְתָה מִנְחַת חִנּוּךְ אֵינוֹ חוֹצֶה אֶלָּא מַקְרִיבָהּ כֻּלָּהּ כְּאַחַת עִם קֹמֶץ לְבוֹנָה וּשְׁתֵּיהֶן כָּלִיל לָאִשִּׁים:
Kessef Michneh (non traduit)
ואח''כ חולק כל חלה וחלה לשנים באומד וכו': כתב הראב''ד ואחר כך חולק כל חלה וחלה א''א זו לא שמענו וכו'. ואין לומר שעוד יש לתמוה על רבינו מדתנן בפרק התכלת (דף נ':) וכהן שהקריב מחצה שחרית ומת ומינו כהן אחר תחתיו לא יביא חצי עשרון מביתו (ולא) חצי עשרונו של ראשון משמע שאחר שהקריב מחצה שחרית עדיין מנחת הערב היא בסלת חצי עשרון, שיש לדחות דמאי חצי עשרון דקתני חצי החלות ויש סעד לזה שלא מצינו לחביתי כ''ג שיהו נעשות אלא בשחרית בלבד וא''כ ע''כ חצי עשרונו של ראשון דקתני היינו חצי עשרון מחלות אפויות: ולענין מ''ש הראב''ד נראה שטעמו של רבינו מדגרסינן בפרק שתי מדות (דף פ''ז:) בעי מיניה רמי בר חמא מרב חסדא חביתי כ''ג במה מחלקן ביד או בכלי פשיטא דביד דאי בכלי טורטני יכניס ויכניס כיון דבקללה כתיב לאו אורח ארעא עכ''ל. וזה מבואר כדברי רבינו דהא ההוא דקללה בלחם הוא דכתיב דקדק רבינו לכתוב באומד לרמוז למה שאמרו דחולקן ביד ולא בכלי ויש לתמוה על הראב''ד היאך כתב זו ולא שמענו. ומ''ש ולוקח החציים וכופל כל אחד לשנים וכו'. בפרק אלו מנחות (דף ע''ה:) תנן מנחת כהנים כופל אחד לשנים ושנים לארבעה מנחות כ''ג לא היה מכפלה, ובגמרא תניא מנחת כהן גדול היה מכפלה והא אנן תנן לא היה מכפלה אמר רבה לא היה מכפלה לארבעה אבל מכפלה לשנים: ומ''ש ואם היתה מנחת חינוך אינו חוצה וכו'. נראה שכ''כ מדתנן בפרק אלו מנחות מנחת כהן משיח לא היה מכפלה. ומפרש רבינו דמנחת כהן משיח דקתני היינו מנחה שמקריב ביום שנתחנך כדכתיב זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אותו, ובפרק התכלת (דף נ''א:) תניא והכהן המשיח וכו' יכול יקריבוה חצאין תלמוד לומר אותה כולה ולא חציה דברי ר''י ר''ש וכו' כליל תקטר שתהא כולה בהקטרה ופירש''י שיקטירו כלה ולא לחצאין דבהא לא פליג:
Raavade (non traduit)
ואחר כך חולק כל חלה וחלה. א''א זו לא שמענו ואין לה שורש בשום מקום שיחלקו כל חלה וחלה אלא לשש חלות בשחרית ושש בין הערבים והתורה נתנה להם מדות גדולות וקטנות שימודו בהן כדי שלא יגרעו ולא יוסיפו על השיעורין והוא אמר שמחלקין את החלות באומד והתורה אמרה מחציתה בבקר ומחציתה בערב שלא יוסיף ולא יגרע עכ''ל:
5
ה מִנְחַת הַסֹּלֶת כֵּיצַד הָיְתָה נַעֲשֵׂית. מֵבִיא עִשָּׂרוֹן סֹלֶת אוֹ כַּמָּה עֶשְׂרוֹנוֹת אוֹ כְּפִי נִדְרוֹ וְשֶׁמֶן הָרָאוּי לָהּ וּמוֹדֵד בְּעִשָּׂרוֹן שֶׁל מִקְּדָשׁ. וְנוֹתֵן שֶׁמֶן בִּכְלִי. וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן עָלָיו אֶת הַסֹּלֶת. וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן שֶׁמֶן אַחֵר עַל הַסֹּלֶת וּבוֹלֵל הַסֹּלֶת בּוֹ. וְאַחַר כָּךְ נוֹתְנָהּ בִּכְלִי שָׁרֵת וְצָק לְתוֹכָהּ שֶׁמֶן. וְשֶׁמֶן שֶׁנָּתַן תְּחִלָּה עִם הַשֶּׁמֶן הַבָּלוּל עִם שֶׁמֶן שֶׁיָּצַק הַכֹּל לוֹג לְעִשָּׂרוֹן וְנוֹתֵן עָלֶיהָ לְבוֹנָתָהּ:
Kessef Michneh (non traduit)
מנחת הסלת כיצד היתה נעשית מביא עשרון וכו' ומודד בעשרון של מקדש. משנה בפרק שתי מדות (דף פ''ז) עשרון מה היה משמש בו היה מודד לכל המנחות לא היה מודד לא בשל ג' לפר ולא בשל שנים לאיל אלא מודדן עשרונות. ומ''ש ונותן שמן בכלי ואחר כך נותן עליו את הסלת וכו'. משנה (דף ע''ד:) וברייתא פרק אלו מנחות כל המנחות הנעשות בכלי טעונות ג' מתנות שמן יציקה ובלילה ומתן שמן בכלי קודם לעשייתו. ומ''ש רבינו ובולל הסלת בו ואח''כ נותנה בכלי שרת נראה שהכלי שהיה בולל בו לא היה כלי שרת אבל מדאמרינן בפ''ק דמנחות (דף ט') גבי בללה חוץ לחומת העזרה ר' יוחנן אמר פסולה דאע''ג דבלילה כשירה בזר כיון דעשייתו בכלי היא נהי דכהונה לא בעיא פנים מיהת בעיא משמע דבלילה בכלי שרת היא דאל''כ מאי עשיתו בכלי היא דקאמר וצ''ע:
6
ו מִנְחַת הַמַּחֲבַת וְהַמַּרְחֶשֶׁת כֵּיצַד. נוֹתֵן הַשֶּׁמֶן בִּכְלִי וְנוֹתֵן עָלָיו הַסֹּלֶת. וְנוֹתֵן עַל הַסֹּלֶת שֶׁמֶן אַחֵר וּבוֹלֵל הַסֹּלֶת וְאַחַר כָּךְ לָשָׁהּ בְּפוֹשְׁרִין וְאוֹפֶה אוֹתָהּ בְּמַחֲבַת אוֹ בַּמַּרְחֶשֶׁת כְּמוֹ שֶׁנָּדַר. וּפוֹתֵת אוֹתָהּ פִּתִּים וְנוֹתְנָהּ בִּכְלִי שָׁרֵת וְיוֹצֵק עָלֶיהָ שְׁאָר הַשֶּׁמֶן וְנוֹתֵן לְבוֹנָתָהּ:
Kessef Michneh (non traduit)
מנחת המחבת והמרחשת כיצד. ג' מתנות השמן שם במשנה. ומה שכתב ואח''כ לשה בפושרין. בפרק כל המנחות באות מצה (דף נ''ב) כל המנחות נילושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו:
7
ז מַה בֵּין מַחֲבַת לְמַרְחֶשֶׁת. מַרְחֶשֶׁת יֵשׁ לָהּ שָׂפָה וְהַבָּצֵק שֶׁאוֹפִין אוֹתוֹ עָלֶיהָ רַךְ שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לָהּ שָׂפָה וְאֵינוֹ יוֹצֵא. וּמַחֲבַת אֵין לָהּ שָׂפָה וְהַבָּצֵק שֶׁאוֹפִין אוֹתוֹ בָּהּ קָשֶׁה כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצֵא מִכָּאן וּמִכָּאן:
Kessef Michneh (non traduit)
מה בין מחבת למרחשת מרחשת יש לה שפה וכו'. בפרק כל המנחות באות מצה (דף מ''ג) פלוגתא דתנאי ופסק כר' חנינא בן גמליאל דמסתבר טעמיה ועוד דאמרינן בגמ' דב''ה סברי כוותיה:
8
ח מִנְחַת מַאֲפֵה תַּנּוּר כֵּיצַד. אִם חַלּוֹת הִיא בּוֹלֵל הַסֹּלֶת בְּשֶׁמֶן וְלָשׁ בְּפוֹשְׁרִין וְאוֹפֶה וּפוֹתֵת וְנוֹתֵן בִּכְלִי שָׁרֵת וְנוֹתֵן עָלֶיהָ לְבוֹנָתָהּ וְאֵין בָּהּ יְצִיקַת שֶׁמֶן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ב־ד) 'חַלּוֹת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן'. וְאִם רְקִיקִין הִיא לָשׁ אֶת הַסֹּלֶת בְּפוֹשְׁרִין וּמוֹשֵׁחַ אֶת הָרְקִיקִין בְּשֶׁמֶן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ב־ד) 'וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן'. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאַחַר אֲפִיָּה מוֹשֵׁחַ אוֹתָם:
Kessef Michneh (non traduit)
מנחת מאפה תנור כיצד וכו'. בפרק אלו מנחות (דף ע''ד:) אהא דתנן כל המנחות הנעשות בכלי טעונות שלש מתנות שמן אמרינן בגמרא למעוטי מאי אמר רב פפא למעוטי מנחת מאפה ופירש''י לאפוקי מנחת מאפה שאין כל מעשיה בכלי שהרי נאפות בתנור שאין טעונה יציקה אבל אידך שתי מתנות צריכה. ותנן תו התם חלות טעונות בלילה והרקיקין משיחה:
9
ט וְכֵיצַד מוֹשְׁחָן. מֵבִיא לוֹג שֶׁמֶן לְכָל עִשָּׂרוֹן וּמוֹשְׁחָן וְחוֹזֵר וּמוֹשְׁחָן עַד שֶׁיִּכְלֶה כָּל הַשֶּׁמֶן שָׁבַּלֹּג:
Kessef Michneh (non traduit)
ומ''ש רבינו וכיצד מושחן וכו' עד שיכלה כל השמן שבלוג. בפרק אלו מנחות (דף ע''ה) תניא רקיקין הבאים בפני עצמם מביא לוג שמן ומושחן וחוזר ומושחן עד שיכלה כל שמן שבלוג ר''ש בן יהודה אומר משום ר''ש מושחן כמין כ''י ושאר השמן נאכל לכהנים ופסק כת''ק. ואיני יודע למה דהא סתם לן התם במתני' כר''ש וקי''ל סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם דמתניתין:
10
י כָּל אַרְבַּע מְנָחוֹת אֵלּוּ הָאֲפוּיוֹת. כְּשֶׁאוֹפִין אוֹתָן אוֹפִין כָּל עִשָּׂרוֹן עֶשֶׂר חַלּוֹת. וְאִם רִבָּה בְּחַלּוֹת אוֹ חִסֵּר כְּשֵׁרָה. וְכֵיצַד פּוֹתְתִין אוֹתָן. כּוֹפֵל הַחַלָּה לִשְׁנַיִם וְהַשְּׁנַיִם לְאַרְבָּעָה וּמַבְדִּיל. וְאִם הָיְתָה הַמִּנְחָה שֶׁל זִכְרֵי כְּהֻנָּה אֵינוֹ מַבְדִּיל וּפוֹתֵת. וְכֻלָּן פְּתִיתִין כְּזֵיתִים. וְאִם הִגְדִּיל הַפְּתִיתִין אוֹ הִקְטִין אוֹתָן כְּשֵׁרִים:
Kessef Michneh (non traduit)
כל ד' מנחות אלו האפויות כשאופין אותן אופין כל עשרון עשר חלות. בפרק אלו מנחות (דף ע''ו) פלוגתא דרבי יהודה ור''מ במשנה ופסק כר' יהודה: ומ''ש ואם רבה בחלות או מיעט כשר. שם: וכיצד פותתים אותן כופל את החלה לשנים וכו' עד וכולן פתיתין כזיתים. שם במשנה (דף ע''ה:) ומה שכתב ואם הגדיל הפתיתין או הקטין אותם כשרים. משנה וגמרא בהקומץ רבה (דף י''ח):
11
יא לֹא בָּלַל לֹא פָּתַת לֹא הִגִּישׁ לֹא מָשַׁח אֶת הָרְקִיקִין כְּשֵׁרָה. לֹא נֶאֶמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אֶלָּא לְמִצְוָה שֶׁכָּךְ הִיא מִצְוָתָהּ:
Kessef Michneh (non traduit)
לא בלל לא פתת וכו'. משנה שם:
12
יב סֵדֶר הֲבָאַת הַמִּנְחָה כֵּיצַד. מֵבִיא אָדָם סֹלֶת מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ בִּקְלָתוֹת שֶׁל כֶּסֶף אוֹ שֶׁל זָהָב אוֹ שֶׁל שְׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת כְּלִי שֶׁהוּא רָאוּי לִכְלֵי שָׁרֵת. וְאִם הָיְתָה מִנְחַת הַסֹּלֶת נוֹתְנָהּ לִכְלִי שָׁרֵת וּמְקַדְּשָׁהּ בִּכְלִי שָׁרֵת. וְאִם הָיְתָה מִן הַמְּנָחוֹת הַנֶּאֱפוֹת אוֹפֶה אוֹתָהּ שָׁם בַּמִּקְדָּשׁ וּפוֹתֵת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְנוֹתֵן הַפְּתִיתִין לִכְלִי שָׁרֵת וְנוֹתֵן עָלֶיהָ שַׁמְנָהּ וּלְבוֹנָתָהּ וּמוֹלִיכָהּ אֵצֶל כֹּהֵן. וְהַכֹּהֵן מוֹלִיכָהּ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ וּמַגִּישָׁהּ בְּקֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית כְּנֶגֶד חֻדָּהּ שֶׁל קֶרֶן וְדַיּוֹ. וּמְסַלֵּק אֶת כָּל לְבוֹנָתָהּ לְצַד אֶחָד וְקוֹמֵץ מִמָּקוֹם שֶׁנִּתְרַבָּה שַׁמְנָהּ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ב־ב) 'מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ'. וְנוֹתֵן הַקֹּמֶץ לִכְלִי שָׁרֵת וּמְקַדְּשׁוֹ בִּכְלִי שָׁרֵת. וְקֹמֶץ שֶׁחִלְּקוֹ בִּשְׁנֵי כֵּלִים אֵינוֹ קָדוֹשׁ. וְחוֹזֵר וּמְקַדֵּשׁ וּמְלַקֵּט אֶת כָּל לְבוֹנָתָהּ וְנוֹתְנָהּ עַל הַקֹּמֶץ שֶׁבַּכְּלִי וּמַעֲלֵהוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ וּמוֹלְחוֹ. וְנוֹתְנוֹ עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים מִכְּלִי שָׁרֵת. וְאִם מִנְחַת כֹּהֲנִים הִיא אֵינוֹ קוֹמֵץ אֶלָּא נוֹתֵן מֶלַח עַל כֻּלָּהּ וּמַשְׁלִיךְ הַכֹּל עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים:
Kessef Michneh (non traduit)
סדר הבאת המנחה כיצד וכו' עד נותנו ע''ג האשים מכלי שרת. הכל בפ''ב דסוטה (דף י''ד:) ובתוספתא פ''ק דמנחות. ומ''ש כלי שהוא ראוי לכלי שרת אמרינן שם בגמרא דהיינו לאפוקי של עץ דלא חזי לכלי שרת. ומה שכתב ודיו אמרינן בגמ' אלא תימא שהמנחה עצמה צריך שתגע במזבח. ומ''ש וקומץ שחלקו בשני כלים אינו קדוש. פ''ק דמנחות (דף ז'). ומ''ש ואם מנחת כהנים היא אינו קומץ. פלוגתא דתנאי בר''פ אלו מנחות (דף ע''ב:) ופסק כת''ק:
13
יג כֵּיצַד קוֹמְצִין מְנָחוֹת הַנִּקְמָצוֹת. כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹמֵץ כָּל הָאָדָם פּוֹשֵׁט אֶצְבְּעוֹתָיו עַל פַּס יָדוֹ וְקוֹמֵץ. קָמַץ בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו אוֹ מִן הַצְּדָדִין לֹא יַקְטִיר וְאִם הִקְטִיר הֻרְצָה. וְאִם הוֹסִיף בַּקֹּמֶץ כְּגוֹן שֶׁהִרְחִיק אֶצְבְּעוֹתָיו וְקָמַץ הֲרֵי זֶה פָּסוּל:
Kessef Michneh (non traduit)
כיצד קומצין מנחות הנקמצות כדרך שקומץ כל האדם פושט אצבעותיו על פס ידו וקומץ. כך היא הגירסא הנכונה בספרי רבינו והדין בפ''ק דמנחות (דף י''א) מלא קומצו כדקמצי אינשי ופירש''י כדקמצי אינשי מכניס צדי אצבעותיו ודוחק בקמח והקמח נכנס בתוך ידו ושנינו שם במשנה כיצד הוא עושה פושט את אצבעותיו על פס ידו ובגמרא אמר ליה אביי לרבא כיצד קומצין אמר ליה כדקמצי אינשי איתיביה וכו' זו קמיצה. ופירש''י ממנה מתחיל הקומץ מאותה אצבע שאצל הקטנה. אלא להשוות כלומר קומץ מלא היד כדי שלא יהא חסר ואח''כ מוחק באצבע קטנה מלמטה. היכי עביד וכו' אמר רב חופה שלשה אצבעותיו עד שמגיע על פס ידו וקומץ וכו' בקומצו אי בקומצו יכול בראשי אצבעותיו ת''ל מלא קומצו הא כיצד חופה שלש אצבעותיו על פס ידו וקומץ. במחבת ובמרחשת מוחק בגודלו מלמעלה ובאצבעו קטנה מלמטה וזו (אחת) מעבודות הקשות שבמקדש. ופירש''י כי אמרינן דכלהו אצבעות בעינן לקמיצה להשוות דאם יוציא קמח למטה מן הקומץ מוחקו ומשויהו באצבע קטנה שלא יהא מבורץ וכן מלמעלה בגודל. היכי עביד אמתניתא מהדר דקתני זו קמיצה דממנה מתחיל הקומץ. ת''ל בקומצו והרים ממנה בקומצו בראשי אצבעותיו מעט שלא יגיע עד פס ידו. במחבת ומרחשת דמעשיהם אפויים וכו' פותתן וקומץ הילכך א''א לפותתן דקות כ''כ וכשהוא קומץ יוצאות חוץ למקומם הילכך מוחק בגודלו מלמעלה ובאצבע קטנה מלמטה. עבודה קשה שבמקדש דבקושי גדול הוא משוה שלא יהא לא חסר ולא יתר עכ''ל. וכתב הר''י קורקוס ז''ל יש לתמוה על רבינו שלא כתב ג' אצבעות וכתב כאשר קומץ אדם כי לא נתבאר בגמרא כוונת לשון זה והוא הפך מסקנת הגמרא גם יש לתמוה למה לא כתב שזו מעבודות הקשות שבמקדש וראיתי שכתב בפרוש המשנה האמת בסדר הקמיצה והוא מה שלמדנו מהגמרא מה שאמר מלא קמצו כדקמצי אינשי ונדחו דברי האומר שהוא מהעבודות הקשות עכ''ל, נראה שסמך על מה שאמר רב פפא בתר הכי פשיטא לי כדקמצי אינשי וחולק על מ''ש בשלש אצבעות לבד ושמוחק ושיש בה קושי. ומ''מ איני יודע איך יחלוק רב פפא על הברייתא ואיך נפסוק כרב פפא הפך הברייתא עכ''ל. ואני אומר שאפשר לומר דכיון דחזינן דר''פ דבתראה אמר פשיטא לי כדקמצי אינשי ממילא משמע דאיהו ידע דהאי מתניתא משבשתא היא ולא מיתניא בי רבי חייא ורבי אושעיא. ומה שכתב קמץ בראשי אצבעותיו או מן הצדדין. בעיא שם ופירש רש''י בראשי אצבעותיו שהכניס ראשי אצבעותיו בקמח ופס ידו כלפי קמח וקומץ מלא קומצו עד פס ידו כתקנו. מן הצדדין שנתן גב ידו על הקמח והוליך ידו עד שנכנס הקמח דרך צידי ידו לתוך ידו ל''א מן הצדדין מצידי הכלים שלא קמץ באמצע הכלי. ואסיקנא בתיקו ומש''ה נקיט לה רבינו בדיעבד לקולא. ודע דתו איבעיא לן התם ממטה למעלה מאי ופירש רש''י שהכניס אצבעותיו בקמח וגב היד כנגד הקמח וקומץ וסלקא בתיקו ויש לתמוה למה השמיטה רבינו: ודע דבמתניתין תנן התם (קמצו בראשי אצבעותיו פסול) מפני שאמרו הקומץ החסר והיתר פסול איזהו יתר שקמצו מבורץ וחסר שקמצו בראשי אצבעותיו ופירש רש''י בראשי אצבעותיו מעט שלא פשטו על פס כל היד ולא הוצרך רבינו לכתוב זה שמאחר שכתב כדרך שקומץ כל אדם פושט אצבעותיו על פס ידו וקומץ ממילא משמע שכל שפיחת מזה פסול. ומה שכתב ואם הוסיף בקומץ וכו'. זהו שכתבתי בסמוך ששנינו הקומץ היתר פסול:
14
יד אֵין קֹמֶץ פָּחוֹת מִכִּשְׁנֵי זֵיתִים. וּמִקְצָת הַקֹּמֶץ מְעַכֵּב אֶת כֻּלּוֹ. וְהַקֹּמֶץ וְהַלְּבוֹנָה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. הַסֹּלֶת וְהַשֶּׁמֶן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה וּמִקְצָת הַשֶּׁמֶן מְעַכֵּב אֶת כֻּלּוֹ. אֵין פָּחוֹת מִלּוֹג לְעִשָּׂרוֹן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:
Kessef Michneh (non traduit)
אין קומץ פחות מכשני זיתים. בפ' הקומץ רבה (דף כ''ו) פלוגתא דריב''ל ור' יוחנן ופסק כריב''ל וכמו שכתבו התוספות בפרק אלו עוברין (דף מ''ג:) וגם בפרק כל המנחות (דף נ''ח:) נחלקו בזה אביי ורבא וסבר רבא כריב''ל: ומקצת הקומץ מעכב את כולו וכו' עד ומקצת השמן מעכב את כלו. משנה בפ' הקומץ רבה (דף כ''ז). ומ''ש אין פחות מלוג לעשרון כמו שביארנו. בפי''ב ובפרק זה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source